לשבת על כיסא הקברניט

 לא פעם קרה שנפגשתי עם מנהל ברגעים המהוססים שמלווים כניסה לתפקיד חדש.
על אף הרושם והביטחון שהם מקרינים סביבם, כשיושבים יחד על כוס קפה, בשקט, רחוק מהזרקורים, אפשר לשמוע את התגובות הטבעיות והכל כך אנושיות. חששות טבעיים וחוסר בטחון לגבי יכולתם לקחת את עמדת ההנהגה ולהוביל את הארגון.

לפני מספר שנים, באחת משיחותי הרבות עם איש צבא, קצין בקבע, לאחר 20 שנות שירות ולקראת השתלבותו כשותף בחברה עסקית אזרחית. דיברנו על החששות הטבעיים הללו. על האתגר החדש בחייו, והשינוי שמצפה לו בזירה חדשה עם כללי משחק אחרים ובלתי מוכרים.

כעת עליו לשבת בכיסא הקברניט כמנכ"ל ושותף בארגון עסקי. סוף סוף הוא מחליט כמעט הכול בעצמו. הוא איננו חלק ממערכת היררכית בעלת מאות נהלים וחוקים נוקשים.
אהה, אבל זה גם הדבר המלחיץ ביותר – אין סביבו מערכת תומכת המספקת תקציב, כלים ובטחון. כעת, הוא צריך להסתמך אך ורק על ההחלטות שלו ושל הצוות עמו הוא עובד.

כתבתי אז עבורו תזכורת לקריאה עצמית שאני קורא לה: 'לשבת על כיסא הקברניט'.

מוקדש במיוחד לאלו מכם הנכנסים לתפקיד ניהולי ראשון.
*מיועד כמובן לשני המגדרים, נשים וגברים כאחד.

 

לשבת על כיסא הקברניט

להרגיש בנוח בכיסא - זהו את החלק בכם עם הכישורים והיכולות הנדרשות לתפקיד אשר מהווים את הבסיס היציב שיבטיח את ביצוע המשימות שלפניכם. לצד זה, זהו מה להערכתכם חסר, כדי שתוכלו לרכוש אותם תוך כדי תנועה.


אתם המתאימים ביותר למשימה - הסתכלו ימינה ושמאלה ודעו שבמקום הנוכחי, אין מי שיעשה זאת טוב יותר במקומכם, בעת הזו.


דעו על מי אתם נסמכים ובאיזה אופן - ראו את האנשים בארגון. זהו את הכישורים והיכולות של כל אחד ואחד ואת התחומים בהם הם חזקים. דעו מי יהיו עמודי התווך, מי יהיו בעלי הכוחות המניעים, מי הקטליזטורים שיאיצו התקדמות, מי יהיו המאזנים. את מי צריך לכוון, את מי לרסן ואת מי לעודד.

שבו בנוח בכיסא – את/ה הקברניט!