החיים האמיתיים מתחילים בך

אתה עוצר לרגע, מתרווח, נושם לאט, עמוק ובנינוחות.

מבסס את הנוכחות שלך בזמן ובמקום.

עיניך מביטות סביב ואתה יודע שאתה הוא זה המביט.

אתה מרים את כף ידך לפניך, מביט בתנועה החיננית שלה, מתפעל מהיופי האצור בכף יד אנושית.

נותן לה לנוע במרחב, בחופשיות, במעין ריקוד של היד לבדה.

חופשייה לגמרי, מלבד נקודת חיבורה של הזרוע לכתף, מזכירה את גבולותיה.

ואתה יודע כשאתה מביט בה, שיש אינטליגנציית חיים שלמה המפעילה אותה והיד איננה אתה.

היא חלק ממה שניתן לך, במכלול הזה הנקרא גוף וכחלק ממתנת החיים.

ואתה, הדייר, החי בתוך גופך, רשאי להביט, להתפעל, והחשוב מכול – להיות נוכח.

ער להווייתך, ער לפלא הזה הנקרא חיים.

זהו רגע נדיר, רגע בו הצופה הוא הנצפה, בו אתה אחד עם הכול ובו זמנית,

מופרד לישות המתבוננת בכל זה כמו זה המביט באדם אחר לידו.

השביל נפרס לפניך ומציע שחיים חדשים מתחילים בתוכך, כאן וברגע זה ממש.

חיים של בחירה, חופשי לעצב את מי שתהיה, חופשי להעיר את תודעתך מתרדמתה.

אך האם תדע כיצד לעשות זאת?

הדרך פתלתלה ורוויית מכשולים.

כמה קל להיות מכונות אוטומטיות המתנהגות כבני אדם.

בן-אדם, נזר הבריאה, יציר הפלא של אלוהים.

כמה נזילה היא המילה, כמה זולים חיי אדם בצד המושחת שבעולמנו.

למצוא את המשמעות האמיתית של 'להיות אדם'.

אה, זו מטרה ראויה לכל בן אנוש.

את זה לא תלמד בשום אוניברסיטה. זה לא יופיע באף בחינת המתקראת בגרות. כמה חבל שכך הוא המצב.

אלאס, הדרך פתוחה, המחפש יצא אל הדרך.

לזה אשר יחפש את הנדיר, תגיע העזרה בבוא העת.

במזרח נהגו לומר: "כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע" ואכן כך הם הדברים.

תן לרוח בליבך להניע אותך והער בעזרתה את הרדום במוחך.

לא עוד מכונה רובוטית, אלא אדם ער, מודע ובוחר היכן יוטבעו פסיעות צעדיו...

 

יוסי אביטל

31 לאוקטובר 2015,

(נכתב בהשראת שיחה עם אביתר, אחייני היקר)

כל הזכויות שמורות - יוסי אביטל - פרספקטיבות